כאשר אנחנו מדברים על הורות מיטיבה,

אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו היא היכולת להאמין בעצמם.

היכולת הזאת לא נוצרת באוויר – היא צומחת מהדרך בה אנחנו מדברים איתם, מסתכלים עליהם ומתייחסים למאמצים שלהם. כאן בדיוק נכנס העידוד.

עידוד מייצר אופטימיות

עידוד שונה משיבוח. הוא לא מתמקד בתוצאה אלא במאמץ, בכוונה, ובצעדים הקטנים בדרך. כשאנחנו מעודדים – אנחנו בעצם אומרים לילד שלנו: "אני רואה אותך. אני רואה שאתה משתדל. אתה מסוגל."
האמירה הזאת זורעת אופטימיות, גם כשלא הכול מצליח, גם כשקשה.

לא כל דבר "יהיה בסדר" – וזה בסדר

לפעמים אנחנו נוטים להגיד "יהיה בסדר", מתוך רצון להרגיע.

אבל עידוד אמיתי לא תמיד מנסה לפתור. הוא נוכח. הוא שם כדי להאיר את מה שכן קורה:

• "שמת לב שהצלחת להירגע אחרי כמה דקות?"

• "איזה יופי שהתעקשת למרות שקצת התבאסת."

• "אני רואה שלמדת משהו מהפעם הקודמת."

המילים האלו נותנות לילדים כלים להתמודד – ולא רק הבטחות.

איך נשמע עידוד בחיי היומיום?

עידוד יכול להישמע ככה:
🟡 "ראיתי שהתאמצת. מה עזר לך להתמודד?"
🟡 "היה לך קשה – ובכל זאת ניסית."
🟡 "אני גאה בך על הדרך, לא רק על התוצאה."

המסר שעובר? ההתמודדות שלך שווה התייחסות. אתה לא לבד.

לסיכום: מילים מייצרות מציאות

עידוד הוא לא קסם – אבל הוא כן משנה חיים. הוא הופך את השיח בבית לשיח שמחזק, מאפשר ומצמיח.
והילדים? הם לומדים להאמין בעצמם, בדיוק כמו שאנחנו מאמינים בהם.