הורות היא מערכת יחסים שנבנית יום אחרי יום, מילה אחרי מילה, מבט אחרי מבט. בתוך הקשר הזה, אנחנו רוצים לחזק את החיבור, להרגיש קרובים ולהבין באמת מה עובר על הילד שלנו. התקשורת שלנו איתם היא לא רק מה שאנחנו אומרים, אלא גם איך ומתי אנחנו אומרים את הדברים.

 

 

תקשורת מקרבת היא יותר מאשר טכניקה – היא דרך חיים שמבוססת על חיבור רגשי אמיתי בין הורה לילד. זה לראות אותם באמת, להרגיש אותם ולהבין מה הם צריכים, גם כשזה לא נאמר במילים. עבורי, התקשורת המקרבת מתחילה קודם כל ביצירת סביבה נעימה ובטוחה – מקום שבו הילד מרגיש שמקשיבים לו, שרואים אותו, ושמקבלים אותו בדיוק כמו שהוא.

 

מעבר למילים, גם מגע, מבט והתקרבות פיזית יכולים להיות כלים משמעותיים ביצירת תקשורת מקרבת. לפעמים, חיבוק חם או יד על הכתף יכולים לומר הרבה יותר ממילים. זהו החיבור הרגשי שנוצר ברגעים האלו, שמאפשר לילד להרגיש אהוב ומוערך.

 

 

1.הקשבה אמפתית ונוכחת:

תקשורת מקרבת מתחילה בהקשבה אמיתית, כזו שלא רק שומעת את המילים אלא גם את מה שמאחוריהן. כשילד משתף חוויה, בין אם היא משמחת או מאכזבת, חשוב לעצור, ליצור קשר עין ולהראות נוכחות מלאה. זה לא רק להקשיב – זה להיות שם באמת. לשאול שאלות פתוחות כמו: “איך זה גרם לך להרגיש?” או “מה היית רוצה שיקרה עכשיו?” מאפשרות לו להרגיש שמבינים אותו.

 

2.שיקוף רגשות והבנה אמיתית:

לא תמיד הילד יידע לבטא במילים את מה שהוא מרגיש. זה המקום שלנו, כהורים, לנסות ולשקף את מה שאנחנו רואים. “אני רואה שאתה עצוב כי…”, או “נראה שאתה כועס כי…”. כשאנחנו נותנים שם לרגש של הילד, אנחנו עוזרים לו להבין את עצמו וגם להרגיש מובן.

 

3.ליצור חיבור דרך מגע ומבט:

מגע הוא כלי עוצמתי בתקשורת מקרבת. לפעמים, במיוחד כשקשה לדבר, מגע יכול להיות הגשר שמאפשר לילד להרגיש בטוח ומוגן. חיבוק, יד על הכתף או פשוט לשבת קרוב – כל אלה הם דרכים להראות לילד שאנחנו כאן בשבילו.

 

4.לדבר בגובה העיניים:

תקשורת מקרבת דורשת מאיתנו לרדת לגובה העיניים של הילד – גם פיזית וגם רגשית. זה לשבת מולו, להסתכל בעיניים ולהביע את עצמנו בצורה ברורה ומכילה. לומר “אני מבינה שקשה לך עכשיו” במקום “אתה סתם עושה עניין”, יוצר תחושה של חיבור במקום של ניכור.

 

5.בחירה והצבת גבולות בצורה נעימה ומכבדת:

חשוב לזכור שתקשורת מקרבת אינה אומרת לוותר על גבולות. להיפך, היא מאפשרת להגדיר אותם בצורה ברורה ומכבדת, כך שהילד מבין ומקבל אותם מתוך רצון ולא מתוך פחד. במקום לומר “אסור לך לעשות את זה”, אפשר לומר: “אני מבינה שאתה רוצה להמשיך לשחק, אבל עכשיו הגיע הזמן לארוחת ערב. איך תרצה לסיים את המשחק שלך?”.

 

6.לדבר רגשות, לא ביקורת:

במקום לנזוף או להאשים, אנחנו מדברים את הרגשות שלנו בצורה פתוחה ומכבדת. “אני מרגישה עייפה כשאני רואה את החדר מבולגן, איך אפשר לסדר אותו יחד?” זה מאפשר לילד להבין את הצורך שלנו ומזמין אותו לשתף פעולה מתוך הבנה, לא מתוך פחד.

 

 

הגישה שלי מתמקדת בחיבור רגשי כבסיס לתקשורת מקרבת. זה להבין שתקשורת היא לא רק מילים, אלא גם מבטים, מגע, וטון דיבור. כשאנחנו פועלים מתוך מקום אמפתי ומכיל, אנחנו מעניקים לילדינו תחושת ביטחון שמלווה אותם לכל החיים.

 

היכולת שלנו לראות את הילד בדיוק כמו שהוא, להקשיב לו באמת ולתת לו תחושה של חיבור אמיתי – היא מתנה עצומה. תקשורת מקרבת לא רק משפרת את הקשר שלנו איתם, אלא גם עוזרת להם לפתח כלים רגשיים חשובים לחיים.